מחזון למציאות

סעיד אבו שקרה - מנהל הגלריה וממיסדיה. הוגה רעיון הקמת מוזיאון אום אל-פחם לאמנות עכשווית

אום אל-פחם, עיר ערבית בישראל, שוכנת על מרומי הר איסקנדר והגבעות הסמוכות. במקום זה עוברת דרך היסטורית וחשובה אשר חיברה חלקים גדולים ונידחים מחבלי ארץ שסועת מלחמות. עמים רבים ותרבויות שונות עשו את דרכם בואדי, למרגלות היישוב, עד שהפך לצומת דרכים חשובה להתפתחותו ועתידו של האזור כולו.

50,000 איש מאכלסים את היישוב הגדל ומתפתח בקצב מהיר, יישוב אשר עתיד להפוך, בזכות ייחודו ובזכות מיקומו, לנקודת מפגש תרבותית מרכזית עבור ריכוז האוכלוסייה הערבי הגדול והצפוף באזור הואדי. במשך מאות שנים עיבדו תושבי המקום את האדמה אשר היוותה להם מקור כבוד, גאווה ופרנסה. העיסוק המתמשך באדמה יצר תרבות עשירה ומרתקת בתחומי הלבוש, השירה, הקדרות, הבניה והמנהגים השונים.

המלחמה פרצה וריסקה את המרקם התרבותי העשיר והעדין. פינות אפלות וסמטאות חשוכות אפיינו את היישוב הגדול בימים שאחרי שוך המלחמה. משפחות נפוצו לכל עבר, מותירות אחריהן עשייה רבת שנים וחורבן תרבותי אדיר. היישוב העשיר, העתיר באדמות, הפך למקום עני השרוי במלחמת הישרדות. תושביו הפכו מאדונים לפליטים נרדפים הנתונים בסכנה קיומית ממשית. העוני, האבטלה ומשבר הזהות גררו את היישוב אל אחת ממלחמות הקיום הקשות שידע מיום היווסדו. בתנאים חברתיים ופוליטיים קשים הוביל היישוב קו מחאתי ברור והיה לסמן-דרך חשוב לכלל האוכלוסייה הערבית בישראל.

אל תוך מציאות קשה וסבוכה זו נולדה הגלריה לאמנות שהפכה בפרק זמן קצר למרכז עשייה תרבותי ביישוב ובסביבתו. תחושה של אחריות לעבר, למקום ולעתיד הייתה הגורם המניע לאנשים שפעלו וממשיכים לפעול בנחישות ובאהבה. המשימה ברורה. מה שהתרסק במלחמה חייב להיבנות מחדש, מייד, ללא פשרות, גם אם בעמל רב. הבנו שעלינו מוטלת האחריות הגדולה לטווח הארוך, לבנייה מחדש, לאיסוף , למחקר, להנצחה ולהצגה של כל הקשור לתרבות הערבית והפלסטינית שהתרסקה. כל אלה ינותבו אל תוך בניין גדול, המוזיאון הערבי הראשון שיחבר בין העבר לבין ההווה והעתיד, משכן לחזון אשר יחזיר לאנשים את השמחה, הגאווה והשייכות.

רעיון הקמת המוזיאון נולד אל תוך חלל גדול וזועק, חוסר משווע באנשי מקצוע, במשאבים ובתשתיות. מתוך מודעות ותחושה של אחריות לעתיד החלה הגלריה לפעול כדי להתוות דרך וכיוון. האמצעים דלים והדרך ארוכה וקשה. במצב הקיים התחלנו לפעול במספר כיווני עשייה שונים.

אמנים, אוצרים ואנשי מקצוע מתרבויות ומארצות שונות הוזמנו לקחת חלק בעשייה זו. המקום הפך לנקודת מפגש חשובה ומרתקת בין תרבויות ובין אנשים. סדנאות יצירה, ימי עיון, מפגשים ושיח גלריה, סימפוזיונים, תערוכות אמנות רבות וחללי תצוגה ייחודים הפכו את הגלריה למקום מרכזי בחיי התרבות המקומית והבינלאומית.

הגלריה בדרכה להפוך למוזיאון הערבי הראשון לאמנות מודרנית. מוזיאון זה יהווה מקום מזמין, מחבק ומעשיר שיהיה בו הכוח לגשר על פערים ולחבר בין תרבויות בלב המרחב רווי המלחמות והטלטלות.

אנו נגדל דור נאמן לזהותו ולתרבותו, דור שיידע לקחת אחריות על חייו ועל עתידו. דור של בנים גאים ושייכים, משכיני שלום ומפריחי שממה.

פסטיבל 800 לאום אל-פחם – תערוכת "זכרון והגירה"

אניסה אשקר

אוצר: ד"ר איסמעיל נאשף

האמנים המשתתפים בתערוכה: אוסאמה סעיד, זוהדי קאדרי, מוחמד פאדל, אניסה אשקר, מוהנד יעקובי, איסמאעיל בחרי ופאזאל שייך. 

פתיחה: שבת 19 במאי, 2012 בשעה 11:00 

תערוכת "זיכרון והגירה" מעלה מחדש את הציר המרכזי בחיי החברה הפלסטינית היום: ההתמודדות עם האסון של 1948 והשלכותיו על חיי החברה מאז. הייחוד של התערוכה הוא בזה שהיא בודקת מחדש את נושא הזיכרון וההגירה לאור תהליכי שינוי עמוקים עכשוויים שגורפים את החברה הפלסטינית, מצד אחד, והמפגש של תהליכים אלו עם הכלים הטכנולוגיים שמאפשרים צורות שונות של הבעה ויזואלית של האסון הזה מצד שני. בבסיס רעיון התערוכה עומדת ההבנה שצומת ייחודית זו יצרה שפה ויזואלית שונה אשר מציבה אתגרים חדשים למשטר החברתי הפוליטי השלט ועל כן מערערת על הסדר הוויזואלי הלאומי ששלט ללא עוררין עד לא מזמן. סדר הנראות הפלסטיני החדש מחייב בדיקה של הנחת היסוד שאומרת שהשדה הפוליטי והעיקרון המארגן אותו מכפיפים את שאר תחומי החיים של החברה והתרבות שלה אליהם. התערוכה באה להעלות את השאלה אודות מאפייני השינוי של הנראות הפלסטינית ואת ביטוי השינוי בשדה האמנות שעוסק בזיכרון והגירה.

זוהודי קדרי

            במטרה לכסות זוויות ראיה שונות של תופעת הזיכרון וההגירה בחברה הפלסטינית העכשווית נבחרו חמשה אמנים פלסטינים, אמן תוניסאי צרפתי, ואמן אמריקאי. כל האמנים עוסקים בסוגיית תהליכי הויזואליזצייה מחדש של הזיכרון וההגירה ברמה הדוקומנטרית וכמו כן בזאת האמנותית. 

 אוסאמה סעיד מציג בארבעת הציורים שלו מהשנה האחרונה את הרגע המיידי אחרי האסון, אותו רגע שבו הזהות הקורבנית מתהווה. זוהדי קאדרי מציג ציורים מתקופות שונות אשר מעלים שאלה בסיסית על הקשר בין הצורה לחומריות הציור, ובכך מציב בפנינו שאלות חדשות לגבי חומריות האסון הפלסטיני ואיך חומריות זו בעצם יכולה לעצב מחדש את כלי הבעתה.  מוחמד פאדל מציג ציורים חדשים מהסדרה "דבש" (2011), סדרה זו מתמודדת עם אי האפשרות של הבעה ויזואלית של המציאות של פליטות מתמשכת לעומת האוטופיה הדובשנית, כך שבציורים שלו ישנה סביבת צבעי דבש וצורות רפטטיביות של נשקים חיילים ואנשים. אניסה אשקר מציגה עבודת הווידיאונ "שמור את התאריך: אחר הצהריים" (2011) אשר בה היא לוקחת אותנו בחזרה אל חורבות העיר הפלסטינית, היא מבצעת מסע שיוצא ממוזיאון חיפה אל סמטאות ואדי ניסנאס ומחייה מחדש את אפשרות השיבה אל העיר הפלסטינית האבודה, אפשרות שנכשלת כאשר העבודה נסגרת בחזרה למוזיאון חיפה על כל הסמליות שבחזרה זו. מוהנד יעקובי מציג את עבודת הווידיאו "הגשר" (2012) אשר מראה את האקסודוס הפלסטיני ב 1967 על גשר האלנבי שהופצץ, הוא מצטט קטעים דוקומנטריים משבעה סרטים זרים על האסון הפלסטיני ומרכיב את נרטיב היציאה תוך כדי האטה משמעותית של קצב הווידיאו כך שהצופה נאלץ לשהות במחיצת היוצאים ולצאת בעצם בעצמו. איסמאעיל בחרי מציג עבודת הווידיאו Orientation (2010) שבה האמן משוטט בעיר הבירה תוניסיה עם מצלמה וכוס זכוכית קטנה מלאה בדיו, מדי כמה דקות הוא מניח את הכוס על האדמה של העיר וממקד את המצלמה בתמונת העיר ההפוכה שמשתקפת על פני הדיו, כך הוא בונה תמונה ארעית חולפת של העיר על ידי השוטטות בחומריות העיר\כלי ההבעה. בעיר הערבית הפוסט קולוניאלית ההפוכה נמצאת המראה העתידית של העיר הפלסטינית האבודה. פאזאל שיך מציג חלק מעבודת הצילום של  Erasure (2012) אשר מתמקדת באיסוף ורישום צילומי של עקבות העקירה של פלסטינים שחיים באום אל פחם, הפורטרט הבית הנטוש וצילומי העבר הם און עקבות שדרכם מנסה פאזאל להרכיב סיפור ויזואלי חדש של האסון של 1948. 

אוסמה סעיד

            היצירות השונות של התערוכה בודקות את אובייקט הזיכרון וההגירה על ידי שימוש במטאפורה ויזואלית חומרית בעלת שני עקרונות מארגנים. הראשון הינו עקרון השהות העיקשת בדרכי השיבה אל המולדת, כמו העבודות של אניסה מוהנד ואיסמאעיל. העיקרון השני הינו כובד גוף האסון עצמו, כמו בעבודות של אוסאמה פאזאל זוהדי ומוחמד. נראה כי היחס הדיאלקטי בין כובד משקל גוף הזיכרון והמסע בדרכי ההגירה\השיבה ימשיכו להוות את הציר המרכזי אשר מארגן את שדה הנראות הפלסטינית ביחס של הפלסטינים אל עצמם וביחס האחרים אליהם. 

נעילת התערוכה:20 באוקטובר, 2012